1967-1970
ההתחלה
כמו כל סיפור טוב על שנות ההקמה של מדינת ישראל, גם הסיפור על הקמת איגוד הקשתים הישראלי מפתיע ומעורר השראה. הכל התחיל בפגישה שהתקיימה בשנת 1967 בבית החולים סטוק מנדוויל באנגליה, ובה עסקו המשתתפים בהכנות לאולימפיאדה ולמשחקים הפאראלימפים אשר הייתה אמורה להתקיים כעבור שנה במקסיקו. בישיבה זו מנהל התחרויות סר לודוויג גוטמן בישר לנוכחים, נציגי 40 מדינות, כי מכסיקו, שנבחרה לארח את המשחקים האולימפיים בשנת 1968, הודיעה שלא תוכל לארח גם את המשחקים הפאראלימפים שהיו אמורים להתקיים באותה שנה. באופן ספונטני ומלא "חוצפה ישראלית" ראש המשלחת הישראלית למשחקים, מר גרשון הוברמן, הרים את ידו ואמר "ישראל תארח!". מאמן נבחרת הכדורסל דאז ראובן הלר, נזכר: "אני כמו רבים אחרים, אמרתי 'גרשון השתגע!' אבל גרשון בדרכו השקטה ומלאת ביטחון העצמי אמר שיהיה בסדר".
לישראל, חודש לאחר מלחמת ששת הימים, נותרה פחות משנה להכנות. התכנסה אז ישיבה אצל אריה פינק,שהיה יו"ר ההתאחדות לספורט נכים וגם ראש מנהל השיקום וההנצחה במשרד הביטחון, ויחד עם משה רשקס מנהל מרכז הספורט של איל"ן, הוחלט שחייבים לערב גופים נוספים, כמו משרד הביטחון, משרד החינוך ורשות הספורט. הוקם צוות שיוביל את הנושא, בראשו עמד יוסי עובד, נכה צה"ל, שמונה למנכ"ל המשחקים בתל אביב.כולם נרתמו לעזור: נשיא המדינה, השרים, ראשי ארגוני הנכים, חברות מסחריות ומתנדבים. על שיתוף פעולה כזה, של נציגי ממשלה באחריות לאירוע, יכולים היום רק לחלום. "נשיא המדינה מר זלמן שזר נתן את חסותו למשחקים, וראש ממשלת ישראל, מר לוי אשכול, העניק להם מעמד של אירוע ממלכתי שהשתלב בחגיגות שנת ה-20 של המדינה, כשלמטרת סיוע נרתמים גם שר החינוך יגאל אלון, שר הבריאות ישראל ברזילי, שר הרווחה יוסף בורג, שר התחבורה משה כרמל, שר החוץ אבא אבן, שר התיירות משה קול, השר ללא תיק פנחס ספיר, שר הפנים חיים משה שפירא, וראשי עירית ירושלים טדי קולק, רמת גן אברהם קרניצי, ותל אביב מרדכי נמיר, וכן עוזר שר הביטחון רב אלוף צבי צור ופרופ' חיים שיבא.
וכאן אנחנו נכנסים לתמונה. מר גרשון הוברמן, אשר היה אז ראש המשלחת הישראלית לועידה המקדימה היה גם מנהל, הוגה ומייסד מועדון ספיבק, מרכז ספורט שהוקם בשנת 1960 עבור ציבור הנכים בישראל והוא זה שהחליט שלקראת הפאראולימפיאדה ישראל תציג גם נבחרת של קשתים, וכך מועדון ספיבק היה למועדון הראשון בישראל שהחליט לפתח את נושא הקשתות ולהביא ציוד לארץ.
מספר מר ישראל אבן זה"ב מראשוני הקשתים בארץ וממקימי האיגוד: "התחלנו להתאמן במועדון קבוצה של נכי איל"ן יחד עם קבוצה של נכי צה"ל. סה"כ הקבוצה מנתה כ-20 איש שרובם היו כבר חברים במועדון ספיבק והתעניינו בספורט החדש". בקבוצה השתתפו גם חמש נשים ביניהן אשתו של ישראל, נאורה אבן זה"ב. בשלב זה הוציא גרשון הוברמן הודעה שהתפרסמה בעיתונות בו התבקשו אנשים אשר מכירים את תחום הקשתות ליצור קשר. לאחר מספר ימים ראתה אנדריאה ליפשיץ, אישתו של האוורד ליפשיץ, את המודעה ונוצר קשר בין האוורד וגרשון. לאחר שיחת הטלפון נשלחו רכבים באותו יום מתל אביב לקיבוץ משמר השרון, שם היה האוורד באולפן, ולקחו אותו ואת אנדריאה, באישור מיוחד מהקיבוץ ,להישאר בתל אביב עד לסיום האולימפיאדה במטרה לאמן את נבחרת ישראל ולהקים מגרש שיעמוד בתקנים של ארגון פיט"א (האיגוד העולמי לקשתות ששמו שונה בהמשך לWORLD ARCHERY) . להאוורד שהיה היה אלוף נוער בארצו. לא הייתה תעודת מאמן רשמית אבל ניסיונו הרב בירי עזר לו להדריך את הקבוצה להביאם לתוצאות לא פחות ממרשימות.
הירי הראשון בוצע בקשתות פשוטות מתוצרת שלזינגר אנגליה והשתמשו בחיצי עץ. בישראל של אותם שנים לא היו אנשי מקצוע ולקראת האולימפיאדה המדוברת קיבלה הקבוצה קשתות חדשות מתוצרת BEAR שעליהן הוסיפו כוונות ומייצבים. אף אחד לא ממש הבין מה עושים עם המייצבים ורק האוורד הנחה את הקשתים בכול הנושאים שקשורים לציוד ובפועל לימד את כולם את הצד הטכני של הקשתות כגון בניית מיתרים, יישור חיצים וכדומה.
האולימפיאדה התקיימה בסופו של דבר באצטדיון רמת גן, ובה השתתפו חמישה קשתים ישראלים (משה פלד, אהרון קישנר, ישראל אבן זהב, נאורה אבן זהב וציפורה רוזנבאום) מתוך 119 גברים ו35 נשים. ישראל אבן זהב הגיע למקום ה-12 מבין הגברים ואשתו נאורה סיימה במקום השביעי בין הנשים. סגנון התחרות נקרא ST NICHOLAS המורכב מירי 48 חיצים ממרחק 40 מטר, ולאחר מכן ירי 36 חצים ממרחק 30 מטר. את שני המרחקים ירו על מטרה בגודל 122 ס"מ. את הצד הטכני של התחרות ניהולו יהודה יעקובוביץ, אנדריאה ליפשיץ, האוורד ליפשיץ וגרשון הוברמן. ללא ספק האירוע בסופו של דבר היה הצלחה גדולה.
לאחר האולימפיאדה המשיכו לירות בספיבק ובתקופה זו הצטרפו גם קשתים בריאים ביניהם עמיקם כהן, דוב אלון (פעיל בתחום עד היום), ג'יי בן ארי, אמנון ויינשטיין וכן יהודה יעקובוביץ.
בשנת 1970 הוקמה העמותה הרשמית הראשונה לקידום ענף החץ וקשת בישראל שמטרותיו היו:
1. להפיץ את הידע על הענף ולהגדיל את מספר העוסקים בו
2. לארגן את המעורבים בענף באגודות ספורט קיימות
3. לארגן תחרויות ארציות ובינלאומיות
4. להירשם לאיגוד הקשתות העולמי F.I.T.A
5. לדאוג להקמת מתקני קליעה ראויים ואף לייצר ציוד בישראל
בעלי התפקידים בעמותה היו:
גרשון הוברמן- יושב ראש האיגוד
האוורד ליפשיץ- יועץ מקצועי
אהרון קרשנר- גזבר
החברים המייסדים היו: אסקפה מיכל, אבן זהב נאורה, אבן זהב ישראל, אבלס מיקי, גמשידה משה,
הוברמן גרשון, ליפשיץ האוורד, פלד משה, רייבי אבי, קרשנר אהרון וכן שפירא צבי.
חברות באיגוד עלתה לחברים כחמישה לירות לחודש וקטגוריות הירי היו 18 מטר באולם ותחרות אאוטדור
פיט"א (90-70-50-30 מטר לגברים ו70-60-50-30 מטר לנשים). כאשר מועדון ספיבק החל להיות קטן מדיי עבור הקשתים, עברו הקשתים להתאמן באיצטדיון רמת גן.
בתחילת שנות ה70 לקח על עצמו יהודה יעקבוביץ את ניהול האיגוד. האוורד ליפשיץ שנאלץ לבחור בין הישארות כמאמן הנבחרת או להתקדם כקשת מתחרה בחר באופציה השנייה וכך התחילה תקופה חדשה .
סקירה זו נכתבה בעזרתו של מר ישראל אבן זהב מראשוני הקשתים בארץ. ישראל ואשתו נאורה החלו לירות בשנת 1967 ואף השתתפו והגיעו להישגים באולימפיאדת הנכים. שנערכה בשנת 1968 בישראל. ישראל ירה באופן רציף עד שנת 1974 ורק לאחרונה חזר להתאמן במסגרת פרויקט נגישות לקשתות.
כאן בתמונה עם נכדו עידו